תמ"ש, בש"א
בית משפט לעניני משפחה ב"ש
|
4023-07,15670-06
01/11/2007
|
בפני השופט:
טפרברג דניאל
|
- נגד - |
התובע:
פלוני עו"ד ד"ר בנטון
|
הנתבע:
פלונית עו"ד מרגלית שחר
|
החלטה |
בפני בקשה מיום 30/10/07 למתן צו המורה על גביית עדות בחו"ל.
במסגרת בקשה זו עותר המבקש, הנתבע בתמ"ש 15670/06 (להלן:
"הנתבע"), להורות כי במידה ובקשתו לדחיה על הסף שהוגשה בבש"א 4024/07 תידחה, עדותו תגבה בארצות הברית ולחלופין יסתפק בית המשפט בתצהיר משלים שיוגש במועד מוארך בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט.
בהחלטה שניתנה על ידי בתיק בש"א 4024/07, לא מצאתי מקום ליתן החלטה לגופה זאת במיוחד לאור מועד דיון ההוכחות הקבוע בתיק ליום 18/11/07 אי לכך, לא נותר אלא לדון בעתירתו של הנתבע לגביית עדותו בחו"ל.
לטענת הנתבע מרכז חייו בארצות הברית, ובשל עיכוב יציאתו מן הארץ במסגרת תיק זה (אשר בוטל בהסכמת הצדדים במסגרת בש"א 2174/07) ושהותו בישראל משך 3 חודשים, פוטר ממקום עבודתו ולכן אין באפשרותו לממן בשלב זה הוצאות נסיעה.
מוסיף הנתבע וטוען כי בינתיים המשיבה מס' 1, התובעת בתמ"ש 15670/06 (להלן:"התובעת"), פתחה כנגדו תיקי הוצאה לפועל בגין הוצאות שנפסקו כנגדו במסגרת תביעה לפי חוק אמנת האג, כך שאם ייכנס לארץ לא יוכל לצאת יותר.
יש לבחון את הבקשה על פי הפרמטרים שנקבעו בפסיקה, קרי:
א. האם הבקשה הוגשה בתום לב?
ב. האם העדות רלוונטית לשאלות שבמחלוקת?
ג. האם קיימת סיבה טובה המונעת את הגעת העד מחו"ל?
ראה ע"א 84/51
בירד קלינגהופר נ' בלום
פד"י ו(1) 198.
נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומו של התנאי השני, שכן בענייננו המדובר בבקשה של בעל הדין עצמו, שהינו בעל זכות מוקנית ליומו בבית המשפט.
בהקשר לכך יש לציין כי התייצבות בעלי הדין לדיונים בעניינם הינה בגדר חובה, זאת במיוחד בבית המשפט לענייני משפחה נוכח הוראות תקנה 258יא לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.
יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן אני סבור כי לא התקיימו התנאי הראשון והשלישי למתן צו לשמיעת עדות בחו"ל, דהיינו, הנתבע לא הראה עילה המונעת את הגעתו מחו"ל, בוודאי שלא בתום לב.
בעניין ע"א 7516/02
ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן ואח'
תק-על 2005(2), 81,85נפסק כי לבית המשפט סמכות להורות, "למען הצדק", על קיום חקירה מחוץ לתחום השיפוט בהתאם לסעיף 13(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, סמכות זו פורשה ככוללת את האפשרות לצוות על מתן עדות באמצעות כינוס-וידאו. בהקשר זה, יש להביא בחשבון את האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כיום, המצמצמים את הפגיעה ביכולתו של בית המשפט להתרשם ממהימנותו של עד המצוי, באותה שעה, מעבר לים,
אלא שבכך אין כדי לפתוח פתח רחב ובלתי-מוגבל לחקירת עדים מחוץ לתחום השיפוט. כל מקרה, ראוי לו שייבחן על-פי נסיבותיו
ראה הפסיקה המובאת שם) .(הדגשה שלי ד.ט.).
בפסק הדין הביע כבוד השופט ריבלין דעתו לפיה
:
"טרם הגיעה השעה שבה אמצעים טכנולוגיים, משוכללים ככל שיהיו, יחליפו את היתרון שבהתייצבות הצדדים ועדיהם זה מול זה, פנים מול פנים. קיים עדיין יתרון בהתרשמות בלתי-אמצעית של השופט מן העד היושב על דוכן העדים. לפיכך, מוטלת הדרישה על בעל-דין, העותר לקיום חקירה באמצעות כינוס-וידאו, להציג, בתום-לב, עילה מספקת לכך".
בנסיבות המקרה שם, נימוקו של המערער לבקשה היה חששו כי יעוכב זמן רב בארץ, בעקבות הליכים פליליים שעל-פי טענתו יזם כנגדו המפרק, בית המשפט המחוזי דחה נימוק זה, ובין היתר קבע כי:
"החשש לעיכוב יציאה מן הארץ על ידי המשטרה מפאת חקירה פלילית אין בו תום לב וגם לא סיבה טובה כדי למנוע את בואו של המבקש לארץ" בית המשפט העליון לא מצא לנכון להתערב בהחלטה וקבע כי חששו מפני חקירה פלילית, או מפני השלכותיה (כגון עיכוב יציאתו מן הארץ), אינו נימוק משכנע מספיק, בנסיבות המקרה".
נראה לי כי ניתן להקיש מן המקרה האמור לענייננו, אני סבור כי גם בנסיבות המקרה דנן, עצם חששו של המשיב מעיכוב יציאתו מן הארץ עקב חובות שצבר כלפי התובעת, אשר לגבייתם פתחה התובעת תיקי הוצאה לפועל אינה עילה מספקת, בוודאי שאינה בתום לב.